פס"ד בעתירה לביטול צו הרחקה נגד העותר ולהסדיר את מעמדו כעובד סיעודי

עניננו בעתירה לביטול צו הרחקה שהוצא כנגד העותר נאבין וינסנט (להלן: " העותר") ולהסדיר את מעמדו כעובד סיעודי.

אלה העובדות הרלבנטיות:

העותר אזרח הודו הגיע לישראל בתאריך 12.10.05 באשרה כדין לעבודה בתחום הסיעוד. במשך כשנה עבד אצל המעסיק שאושר ולאחר מכן שוחרר מתפקידו עקב מחלתו של האחרון. העותר פנה למשרד הפנים בבקשה לאשרה ב/2 וקיבלה עד ליום 28.10.06 . אשרה זו הוארכה עד ליום 28.11.06. מאז לא פנה העותר למשרד הפנים. בפועל, שוהה איפוא העותר בארץ שלא כדין.

במהלך חודש נובמבר 2006 מצא העותר מעסיק בשם יצחק כהן מהרצליה פיתוח אשר הציג בפניו מצג כי יש בידיו היתר העסקה וכי יסדיר את מעמדו של העותר. במהלך הזמן הוברר כי אין בידי אותו כהן היתר העסקה כדין. בנסיבות אלה עזב העותר ב-  20.2.07  את המעסיק הנ"ל ופנה לתור אחרי מעסיק אחר.

בכתב תשובה מטעם העותר ובתצהיר נוסף שהוגש על ידו על פי החלטת בית המשפט, פרט הלה את קורותיו בחיפוש אחר מקום עבודה מוכר ומוסדר. כך, גם את ניצולו ע"י אזרח הודי בשם נאבין דיסוזה שאת מספר הטלפון הנייד שלו מסר, יחד עם אזרח ישראלי בשם ארז קאזיוף שהבטיחו לו מקום עבודה ואשרה כדין. העותר מסר פרטים נוספים על תשלומים שהעביר כמו 3000 $ , 2000 $ ועוד, ובסה"כ כ- 7300 $  לאנשים שונים אלה שצויינו לעיל ולאחרים בשם ישראל ואיריס שהבטיחו לו להסדיר את שהייתו כחוק.

כל זה היה לשווא.

ביום 22.11.07 נעצר העותר, נערך לו שימוע והוצאו כנגדו צווי הרחקה ומשמורת. כבר בביה"ד למשמורת מסר העותר כי לא עלה בידו למצוא בכוחות עצמו מעסיק ופנה למציאת מעסיק למישהי בשם "איריס מישראל" ושילם לה 7000 $ כדי שתסדיר את מעמדו ו" היא הבטיחה לי ויזה" , אלא שאחר מספר פניות אליה היא " סגרה את הטלפון" ואיננה משיבה לפניות. העותר גם מסר את מספר הסלולרי שלה בו במקום (ראה פרוטוקול ביה"ד למשמורת מיום 26.11.07).

אב בית הדין (כב' הדיין דן ליברטי) בהחלטתו לאישור צו המשמורת קבע בין היתר "... בנסיבות הנדונות קרי שהותו הקצרה יחסית של המוחזק בישראל ועבודתו  בתחום אשרתו , תישקל וזאת לפנים משורת הדין, אפשרות שחרורו בשנית לצורך הסדרת מעמד אצל מעסיק ספציפי אשר יבקש להעסיקו".

עם שחרורו של העותר ממשמורת הוגשה על ידו תלונה למשטרת ההגירה. משטרת ההגירה החליטה על סגירת התיק. לא נמסרו לבית המשפט ולעותר פרטים על אודות החקירה שנעשתה. העותר מסר מספרי טלפון ותיאורים חזותיים. האם נתקיים בירור ביחס לפרטים אלה ומה היו התוצאות ? תגובת המדינה שותקת ואיננה מפרטת.

דיון

בעיקרון, "נוהל שמיים סגורים" אינו חל על עובדים זרים כך הובהר במבוא לאותו נוהל. יחד עם זאת מצינו בסעיף 20 שבו התייחסות לעובדים זרים כאשר מצויין שם כי עובדים שלא יוצעו להם הצעות במסגרת הנוהל הם בין היתר עובדים בתחום הסיעוד, למעט עובד סיעודי אשר טרם חלפה שנה מיום הגיעו לישראל ועובד סיעודי אשר טרם חלפו 60 יום ממועד שעזב את מעסיקו בנסיבות שאינן תלויות בו או 30 יום מיום שעזב את מעסיקו מרצונו.

מציינת המדינה כי העותר אינו עונה על תנאי הנוהל ולכן אינו ראוי להסדרת מעמדו. כן, הוא אינו ראוי לאמון ומשום כך אין להתערב בצו ההרחקה שהוצא כדין.

נהלי משרד הפנים באו לעולם להסדיר נושא העסקתם של עובדים זרים והפיקוח עליהם. יחד עם זאת מן הראוי גם להתחשב בקשיים איתם מתמודדים העובדים הזרים שהם החוליה החלשה בשרשרת טרף לניצול. עיתים מנוצלים הם ע"י מעסיקים, עיתים על ידי חברות כוח האדם הנהנות מהעמלות מכל עובד זר הנכנס ארצה באמצעותן ועיתים ע"י מי שמציגים בפניהם מצג של אפשרות סידור האשרה, גובים מהם סכומי עתק ונעלמים. תופעה זו באה לידי ביטוי באולם בית המשפט. היא ידועה גם למשטרת ההגירה, למשטרת ישראל, למשיב,  ולכל העוסקים בנושא.

על רקע זה, חייבת להיות גמישות בהפעלת הנהלים ולבדוק את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה לגופו.

בעניננו המדובר במי שעבד תקופה קצרה של כשנה כדין, שוחרר ממעסיקו, פנה למשרד הפנים להסדרת מעמדו ופנה לאחרים בעזרה למציאת מעסיק. על פי דבריו, ואין שום סיבה שלא לקבלם, נפל קורבן למצגי שווא והתוצאה היא שעל אף רצונו, כוונותיו וכספו הרב שהושקע הוא מורחק מהארץ מבלי שמילא את מכסת הזמן האפשרית לעבודה. זוהי תוצאה בלתי ראויה ושיקול הדעת שהפעיל המשיב להרחיקו, אינו סביר.

אשר על כן אני מורה בזה למשרד הפנים לאפשר לעותר למצוא מעסיק ולהסדיר את מעמדו, הכל בתוך 90 יום ממועד קבלת פסק דין זה.

המשיב ישא בהוצאות עתירה זו בסך 5,000ש"ח בצרוף מע"מ ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום ט"ז באייר, תשס"ח (21 במאי 2008) בהעדר הצדדים.